ביטול חיוב בהוצאות לטובת ב"כ בעל דין

כב' השופטת צ. צפת:

1.         ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט אבו-טהה) בב"ש 9303/06 מיום 20/11/07 ומיום 7/12/06, המחייבת את המערערת בתשלום הוצאות בסך 10,000 ש"ח לטובת משיב 2 הוא ב"כ המשיב 1, וזאת בשל העדרה של קלדנית מדיון באולמו של בימ"ש קמא, החל מהשעה 16:00, ביום 20/11/07.

2.         כנגד משיב 1 הוגש ביום 1/11/06 כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 9303/06) אשר נידונה בפני בימ"ש שלום בבאר שבע (כב' השופט אבו טהה) . דיון בבקשה, שנקבע ליום 5/11/06 נדחה, תוך חיוב המבקשת (המדינה) בהוצאות בסך של 1,000 ש"ח, לאחר שמשיב 2, טען כי לא קיבל את כל חומר החקירה. מאותה סיבה נדחו גם הדיונים שנקבעו בימים 9/11/06 ו- 12/11/06. דיון נוסף בבקשה היה קבוע ליום 20.11.06 בשעה 9:00  ובאותו מועד, חזר משיב 2 וטען כי טרם קיבל לרשותו את כל חומר החקירה. בימ"ש קמא החליט לשמוע את טענות הצדדים וקבע כי החלטתו, באם לקיים דיון לגוף הבקשה למעצר עד תום הליכים, תינתן בשעה 15:00 באותו היום. בהחלטה, שניתנה בשעה 15:00, הורה בימ"ש קמא, לקיים דיון בבקשה לגופה על אתר, וזאת בהתחשב בכך שמשיב 1 עצור מיום 29/10/06  ובהתאם לסע' 21(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו -1996. דא עקא כי בשעה 16:00 נאלצה הקלדנית לעזוב את האולם משום שמשמרתה הגיעה לסופה ואזי ניסה בימ"ש קמא  לאתר קלדנית מחליפה ולשם כך זימן אליו את אחראי הקלדניות ואת המזכיר הראשי. תיעוד הדיון, שעסק כל כולו בניסיונות אלו, נעשה בסיועה של המתמחה שערכה פרוטוקול ידני. משנכשלו המאמצים לאתר קלדנית והשעה 17:10, דחה בימ"ש קמא את המשך הדיון למחרת, 21/11/06 שעה 9:00, תוך שהוא מחייב את הנהלת בתי המשפט בהוצאות בסך של 10,000 ש"ח לטובת משיב 2 "שבהגינותו הרבה נאות להמתין באולם שעות ארוכות", כן קבע כי את נימוקיו לחיוב בהוצאות ייתן במועד אחר כאשר תועמד לבימ"ש קלדנית.

3.         בהחלטה נוספת מיום 7/12/06 נימק בימ"ש קמא את החלטתו לחיוב המדינה בהוצאות בסך 10,000 ש"ח והן כדלקמן:

            לבימ"ש סמכות טבועה לחייב בתשלום הוצאות והוא נסמך בעניין זה על פסיקת בימ"ש העליון בע"א 4845/95 שמחה ניר נ. מדינת ישראל, מט (2) 639, על דו"ח נציב תלונות הציבור ודו"ח של הנהלת בתי המשפט בדבר מקרים בהם הסכימה ההנהלה, לפנים משורת הדין, לפצות נפגעים כתוצאה ממחדלי מזכירות וכן נסמך על תקנה 21 ל תקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 (להלן: "תקנות סדר הדין הפלילי") המסמיכה את ביהמ"ש להטיל הוצאות על צד במשפט פלילי הגורם להוצאות.

            וכך קבע בימ"ש קמא:

"בתיק זה נגרמו כבר מספר דחיות על ידי המדינה (המשטרה והפרקליטות) אך הדברים לא הגדישו את הסאה במידה המחייבת הטלת הוצאות. אולם כאשר המדינה, הפעם הנהלת בתי המשפט, הביאה לדחייה נוספת, לאחר ימי מעצר רבים כל כך, ללא טעם ברור, בכך שלא סיפקה לבית המשפט קלדנית, אשר אמורה להיות זמינה בבית המשפט עבור שופט מעצרים שלא העסיקה באותה עת, הדברים אכן הגדישו את הסאה."

            על החלטה זו הוגש ערעור ע"י הנהלת בתי המשפט באמצעות פרקליטות מחוז דרום.

4.         לטענת המערערת, נזק שנגרם לצדדים בשל בעיה בטיב השירות שמקבל אזרח הינו בר פיצוי, אולם יש לתבוע נזק זה בהליך נזיקין רגיל. בית משפט קמא יוצר בהחלטתו פרקטיקה חדשה, למימוש עילת תביעה המזכה בסעד מיידי כלפי מי שאינו בעל דין, ללא שניתן למערערת יומה בבית המשפט ולא שימוש במנגנוני בירור עובדות כמקובל בהליך אזרחי.  ככל גוף שלטוני אחר, כך מערכת המשפט, אינה חסינה מתביעות נזיקיות אם התרשלו במילוי תפקידם וגרמו לנזק, אולם יש לנהל הליך משפטי מסודר על מנת להגיע למסקנה כי הייתה התרשלות וכי נגרם נזק.

            לטענת המערערת, יש להבחין בין המדינה כמאשימה שהייתה צד להליך בפני בימ"ש קמא, עליה ניתן להחיל את תק' 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, לבין הנהלת בתי המשפט, כאורגן של המדינה, שלא הייתה צד להליך, עליה לא ניתן להחיל את התק' הנ"ל.

            לגופו של עניין טענה המערערת כי לא נפל כל פגם בהתנהלות הנהלת בתי המשפט שהצדיק צעד כה חמור. בימ"ש קמא דחה את הדיון משעה 9:00 לשעה 15:00, לא הודיע על כך לאחראית הקלדניות ולא ביקש כי תשובץ עבורו קלדנית לשעות אחר הצהריים מעבר לשעה 16:00. לאחר שהתקבלה הודעת השופט, בסביבות שעה 16:15, נעשו ניסיונות לאתר קלדנית אולם, נוכח ההתראה הקצרה והשעה המאוחרת, הניסיונות לא צלחו.

5.         המשיבים מבקשים לדחות את הערעור הן מטעמים פרוצדוראליים והן לגופו של עניין.

            מטעמים פרוצדוראליים, נטען כי הנהלת בתי המשפט אינה ישות משפטית ועל כן הערעור שהוגש על ידה אינו ערעור. בעל הדין הנכון הוא המדינה ומשזו לא ערערה, ההחלטה הפכה לחלוטה. עיקרי הטיעון הוגשו ע"י המדינה שאינה המערערת ועל כן אין לקבלם, מה גם שהוגשו באיחור, כמו גם הערעור עצמו שהוגש באיחור, בחלוף 45 יום ממועד מתן ההחלטה נשוא הערעור.

            לגופו של עניין נטען, כי המדינה הייתה מיוצגת בהליך בפני בימ"ש קמא וניתן לה יומה, מה גם שהחיוב בהוצאות נבע לא רק בשל מחדל הקלדנית אלא גם בשל העובדה כי נציג המדינה לא היה בקי בחומר הראיות.

            דין הערעור להתקבל.

6.         הערעור הוגש ע"י הנהלת בתי המשפט באמצעות פרקליטות מחוז דרום. הנהלת בתי המשפט היא אורגן של המדינה. לכל היותר, אי ציון שמה של המדינה כמערערת הינו פגם פורמאלי והוא מתוקן בזאת, לבקשת בא כוחה.

            אשר לטענה בדבר איחור במועד הגשת הערעור, הרי שיש למנות את מס' הימים להגשת הערעור מהמועד בו נמסרה ההחלטה המנומקת שניתנה ע"י בימ"ש קמא מיום 7/12/06. בהעדר אישור מסירה של החלטה זו לא תישמע טענת המשיבים בדבר איחור בהגשת הערעור. 

עיקרי הטיעון הוגשו אמנם באיחור של יומיים אך לאחר שהתקבלו, אינני סבורה כי מטעם זה יש לדחות את הערעור.

7.         לגופו של עניין, בית משפט רשאי להטיל הוצאות על המדינה כ"בעל דין", מכח תקנה 21(א) לתקנות סדר הדין הפלילי, הקובעת :

"רשאי בית המשפט אם ראה הצדקה לכך, להטיל על בעל דין שבעטיו נגרמה הדחיה, הוצאות לטובת הצד שכנגד".

            ובתקנה 21 (ב) נקבע:

"לא יטיל בית המשפט הוצאות כאמור בתקנת משנה (א) אלא לאחר שנתן הזדמנות לבעל הדין להשמיע את דברו."